הרימו ראש! היו מי שאתםן! אנחנו האלטרנטיבה!!

אחד הדברים הכי אכזריים בהתעללות נפשית הוא ריקון מתוכן. כשהתכונות הכי טובות שלך: נדיבות, אחריות, אכפתיות- הופכות לנשק נגדך.

זה הרגע שבו את מתחילה להילחם בעצמך.

לשנוא את האופי שלך שמביא אותך שוב ושוב "ליפול בפח שלו".

אנחנו יצורים חברתיים. בנויים מחיברות, משותפות, מלעזור זה לזו. כל עוד יש הוקרת תודה והדדיות — זו העוצמה הכי גדולה של חברה אנושית.

אצל אנשים מתעללים — אין הוקרת תודה ואין הדדיות.

כל אנושיות אצל האחר היא רק הזדמנות לנצל, לדרוך, וללכלך. לא נעים להודות אבל — יש לנו ממשלה מתעללת.

זוכרות את היום שבו נפתחה המלחמה הזו באמת?

לא זו עם המיתוג מחדש בפעם המי יודעת כמה,

זו שלא אנחנו התחלנו — אבל אנחנו נסיים.

היכן שהמדינה בורחת עד היום מאחריות — היינו אנחנו.

אזרחים.ות שלקחו אחריות בשתי ידיים בלי שאף אחד ביקש.

הציבור הישראלי, זה שחונך על ערכי ציונות אמיתית וערבות הדדית טהורה-פגש את הרגע ההיסטורי הנורא ההוא והתגייס.

מי לחזית. מי לעורף. מי לכל מה שהמדינה הפקירה.

אנחנו — ולא הממשלה — דאגנו אחד לשנייה.

עשינו את הבלתי יאומן.

ואז הנצלנים, אלו שאפילו לא הדליקו טלפון באותה שבת, מיהרו לקחת קרדיט, להיאחז בכיסא ולחזור להסית נגד אותם א.נשים שמילאו את החסר.

אותם אחים ואחיות לנשק שבונים איתנו את האלטרנטיבה.

דקה וחצי אחרי — הם כבר חזרו לדרוך על מילואימניקים. מעגנים לעצמם פטור משכול. מטרפדים עסקאות חטופים. מפעילים את מכונת הרעל על לירי אלבג.

רוכבים על גב הלוחמים שהם לא גידלו, מתהדרים במבצעים שלא הם תכננו, מנפנפים בשכול לא להם, וממשיכים לשדוד את הקופה הציבורית.

אין לנו ערך בעיניהם.

אין להם כבוד לחיי אדם.

הם יודעים רק ניצול. דריכה. שימוש.

אבל הכי עצוב? זה לא הם.

הם כאלה. והם לא ישתנו.

הבעיה היא שהם משנים אותנו.

כי היום, כשאני שוב מקבלת פניות לחמ"ל האזרחי:

שוב דואגת לחיילים בלי כביסה, בלי אוכל נורמלי, או אנשים בלי קורת גג.

האנשים המופלאים האלה — עם הלב הכי גדול במדינה הזו, שעוזרים לי מהצד השני של הווצאפ— האנשים האלה שואלים:

איך אנחנו שוב כאן?

למה אנחנו שוב עוזרים? שוב נותנים?

כשהממשלה הארורה הזו ממשיכה להסית, לנצל, לבגוד באזרחיה— ועדיין יש מי שמוחאים להם כפיים.

אז אני עונה:

הרימו ראש א.נשים!

זה רק עוד מאותו ריקבון למרחקים ארוכים.

אבל לנו יש ציונות למיטיבי לכת.

אנחנו האלטרנטיבה.

וככה זה בענף הבנייה — זה תמיד לוקח יותר זמן ממה שתוכנן.

אבל בסוף-אנחנו נתקן!

-----

תודה לבונות אלטרנטיבה נס ציונה על המייצג המרהיב שבתמונה. ולורדית אלון קורפל על הצילום המושלם.