על הדלקת משואה ונשים ברייך השלישי

בן שפירו, פובליציסט אמריקאי שמזוהה עם פעילות הסברה פרו־ישראלית, נבחר להדליק משואה בטקס יום העצמאות. אותו שפירו,מקדם קו אידיאולוגי קיצוני שמתנגד להפלות גם במקרה של אונס או סכנת חיים, ומכנה נשים שעברו הפלה "רוצחות".

הרעיון שנשים שעשו הפלה שקולות לרוצחות לא משקף את תפיסת העולם היהודית.

הוא נטוע בתיאולוגיה נוצרית פונדמנטליסטית, בפרט בגישה הקתולית־שמרנית, שמזהה "חיים" מרגע ההתעברות ומושתתת על טהרה, חטא ואשמה.

היהדות-מציבה עקרונות אחרים.

העובר נחשב כחלק מגופה של האישה עד ללידה, וחייה קודמים לו.

ההלכה היהודית מכירה במורכבות, ובתפקידן של הפלות במצבים רפואיים, נפשיים וחברתיים.

זו גישה שמבקשת צניעות מוסרית – לא כפייה עטופה באשמה.

וזה אולי המקום לומר את הדבר הכי חשוב:

הפלה היא מהנושאים הכי רגישים, כואבים ומורכבים שיש. כל ניסיון להפוך אותה למנוף פוליטי או לשיח צעקני – הוא סוג של חטא בעיניי.

נדרשים כאן כבוד, חמלה וענווה – שכבר מזמן נעדרים מהשיח הציבורי בישראל.

אז מה כן קורה כאן?

בן שפירו, חריף ורהוט ככל שיהיה בהסברה למען ישראל, מייבא איתו תיאולוגיה נוצרית־שמרנית אל תוך השיח הישראלי.

זה חלק ממגמה רחבה: חיבור בין פונדמנטליזם אמריקאי לבין אג'נדות דכאניות בישראל – שמבקשות למשטר נשים בשם "ערכים".

וזה לא התחיל היום.

וגם לא בארה"ב.

לאורך ההיסטוריה – ובפרט תחת משטרים לא דמוקרטיים – גוף האישה שימש ככלי שליטה.

ברייך השלישי¹, נשים גרמניות "טהורות" נבחרו ליילד את העם הארי, וקיבלו פרסים ועיטורים על כל ילד. אחרות, שלא התאימו לאידיאל, עוקרו בכפייה או נשלחו למחנות.

נשים לא רק סבלו תחת האידיאולוגיה – הן גויסו לשרת אותה: ברחם, בלבוש, באימהות, כחלק ממנגנון של הינדוס תודעה ודיכוי.

והשיטה חוזרת שוב ושוב: בפקיסטן, באיראן, בפולין, בספרד הפרנקואיסטית – והיום גם בקמפיינים הרעילים של הימין הנוצרי־שמרני בארה"ב: You're body. My choice

ומה אצלנו?

הבירוקרטיה לא פחות אכזרית מהשיח הקיצוני. וגם בישראל 2025, הדמוקרטית-ליברלית לכאורה, אישה לא יכולה להפסיק היריון על דעת עצמה.

היא עומדת למבחן, עוברת חיטוט פולשני בפרטיותה דרך רופא.ה, עו"ס, ועדת מומחים – הכוללת עו"ד ורב – ונדרשת להמתין לשיחת טלפון שתאשר לה מה מותר לה לעשות בגופה.

בינתיים, הזמן חולף – גם במחיר סיכון חייה – ולפעמים זה ההבדל בין הפלה בכדורים להפלה עם סיבוכים וסיכונים גבוהים יותר(גרידה).

זו לא פרוצדורה רגישה וזהירה.

זו בירוקרטיה דכאנית.

ובואו נבהיר דבר אחד:

לטרטר,לפשפש בחייה ולקרוא לאישה רוצחת ברגע שבו היא נאלצת לבחור – בגופה ובנפשה – בין רע לרע, זה לא מוסר. זו התעללות.

ולכן זו אולי הדוגמה המובהקת ביותר לכך שלהיות אישה זה פוליטי.

לא כי אנחנו רצינו בזה – אלא כי יש מי שעושה פוליטיקה לא רק על הגב אלא גם על הרחם שלנו.

וכשבמה ממלכתית בישראל ניתנת למי שמשווה הפלה לרצח – זו לא "מחלוקת".

זה ייבוא של שיח נוצרי־פונדמנטליסטי רעיל.

טקס המשואות הוא רגע לאומי של הכרה ממלכתית רגשית וסמלית.

הדלקת משואה –היא אות כבוד והצהרת כוונות תרבותית על מה אנחנו כחברה.

בן שפירו פועל רבות בהסברה למען ישראל –

אבל זה לא מצדיק הכשרה של השרץ הקיצוני־דתי שהוא מביא איתו כשהוא מדבר על נשים.

תודה? כן.

ייצוג ממלכתי? ממש לא.

להדליק משואה? תגידו, התחלקתם על השכל?

Chat GPT

---------

תודה להדס רוגולסקי שהכירה לי את עמותת דלת פתוחה והציתה אצלי את הצורך ללמוד את הנושא לעומק, לקבוצת בונות אלטרנטיבה ירוחם על ההשראה לצאת בהצהרה יהודית ברורה ולא מתנצלת, ולד"ר אלינור בריינר-גולדשטיין על חומרים מרתקים בנושא.

וגם-הערת שוליים (כי אני אקדמאית חסרת תקנה):

🎧 האזנה מומלצת¹:

"הרחם בשירות הרייך השלישי – נשים בגרמניה הנאצית" מפרק 23 בפודקאסט "הספרנים"

להאזנה בספוטיפיי