אני מתעוררת בבהלה. השעה שלוש וחצי לפנות בוקר. אני כבר יודעת שזה אבוד.
כל שנה בתקופה הזו אני מנסה להמר איזה זכרון טראומטי המוח שלי ישלוף וידיר שינה מעיניי בעזרתו.
אין מספיק קפה בברזיל.
הפעם זו הייתה הנסיעה הביתה מבית החולים.
המעבר המכוון באור אדום הסתיים בחלום הטרוף שלי בתאונת דרכים.
התמונה אחר כך הייתה שלו גוהר מעלי, מנופף באגרוף קפוץ וצורח עליי בסלון על כך שהחיים שלו נהרסו מאז שהילד הזה נכנס לנו לחיים וטוב שהוא איננו כי עכשיו נוכל שוב להיות מאושרים.
ככה זה. מוח מנוול, מערבב מציאות עם פחדים.
לא עשינו תאונת דרכים למרות שהוא עבר באור אדום פעמים כדי ללמד אותי לא להתחצף כשהוא נוהג
והיום חגגתי לילד ההוא שנכנס לנו לחיים יומולדת.
-----------------------------------
אני כל כך אוהבת להיות אמא.
משוגעת על זה.
אין שום דבר שמשתווה לזה.
זה ללא ספק הדבר הכי חשוב, הכי מיוחד, הכי מספק, הכי מופלא, הכי מתיש, הכי מרתק, הכי מורכב, הכי הכי שאני עושה בחיים.
זה קרה ביום שלישי, שעה שלוש וקצת בצהרים, שלושה קילוגרם ו-462 גרם של פלא.
הזמן חולף ואני נוצרת כל רגע ועדיין מתפעלת מכל קפיצת גדילה, כל החלפה מלאה של ארון הבגדים שכבר קטנים, כל שן מתנדנדת, כל ערב כיתה..
אני אוהבת את הילד הזה כל כך שמרוב מילים אין לי איך להגיד את זה.
ולא משנה כמה זמן עבר אני לא מצליחה להפסיק להיזכר בכמה איומה, כאובה ומפחידה הייתה התקופה ההיא בחיי.
-----------------------------------
לא חשבתי שיש לי איך לצאת משם.
לא בחיים לפחות. לא יחד עם הילד שלי.
הכל היה נפיץ.
לא ברור.
לא שפוי.
החלק הכי גרוע היה שלא הייתי בטוחה אם לעזוב אותו זה הדבר הנכון.
להתגרש, חשבתי לעצמי,זה כמו להשאיר פצועים בשטח.
על אחת כמה וכמה כשברור שאף אחד לא יאמין לי שהוא כל כך מסוכן ואין ספק שיהיו לו הסדרי ראייה
מי יגן עליו שם?
איך הנפש שלו תשרוד להיות לבד עם הדבר הזה?!
אני לא יכולה לעשות לו את זה..
איזו מן אמא אני אהיה אם אפקיר אותו להתעללות ואלימות כמו שאני עוברת.
-----------------------------------
"הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות עבור הבן שלך זה לצאת משם ולבנות לו אלטרנטיבה"
אני יודעת, זה נשמע כאילו המצאתי את זה בשביל איזה טור של בונות אבל אבא שלי אמר לי את זה הרבה לפני שבונות הוקמה.
"זה רק נדמה לך שתוכלי להגן עליו כשאת בפנים. את לא. את רק תראי לו עוד דוגמא של הורות משובשת.
כזו שמתעללים בה. אם את רוצה להגן עליו ועל הנפש שלו את חייבת לו את האמא שאת יכולה להיות.
את חייבת שתהיה לו דוגמא חיה לשפיות. בית שבו דברים מתנהלים אחרת. בלי אלטרנטיבה הוא פשוט יגדל
במחשבה שככה זה אמור להיות. לעולם לא תהיה לו ביקורת על מה שאבא שלו עושה לו"
כן, הוא חכם כזה אבא שלי..
זה לא מאחורינו.
אדרבא, זה מלווה אותנו בכל יום ויום.
וכל פעם מחדש אני מגלה כמה כח יש לאלטרנטיבה גם אני מרגישה כמו קינצוגי* של עצמי רוב הזמן...
*אומנות יפנית של רפאות כלי חרס
Comments