תערוכה של געגוע ותקווה: עולמה של ענבר

"""רציתי להכיר לכולם מי היתה ענבר היימן בחייה, לא רק את הסיפור הכואב של חטיפתה ורציחתה,"" חשבתי כשיצרתי קשר עם משפחתה וחבריה של ענבר הימן. כחלק מפעילותי במטה שטח של המטה לשחרור החטופים בבאר שבע, הבנתי שהדרך הטובה ביותר לשמור על זכרה ולחזק את הקריאה לשחרורה היא דרך האמנות - העולם שהיא יצרה במו ידיה.
""בואו נביא את התערוכה של ענבר להומא,"" הצעתי, והתגובה הייתה מיידית. הצגנו את העולם החייזרי הצבעוני שיצרה ענבר, מלא דמויות מקסימות וחלומיות שמשקפות את נשמתה הטהורה. לצד עבודותיה שלה, הוספנו חלק נוגע ללב - פורטרטים שציירו חבריה, כל אחד מעביר את האהבה והגעגועים שהם חשים כלפיה.
""הצלחנו להפיץ את העולם הוורוד של ענבר, למרות סיפורה הקשה והכואב,"" התרגשתי לראות את התגובות. הרבה אנשים שלא הכירו את סיפורה נחשפו לטוב ליבה, לדאגה שלה לאחרים, לכמה היא הפיצה טוב בעולם. ""זה לא רק על האמנות שלה,"" הסבירה אחת המבקרות, ""זה על האדם שהיא הייתה.""
התערוכה הפכה למקום מפגש - משפחה, חברים ואנשים שלא הכירו אותה באו לחוות את העולם שיצרה. ""רואים כמה משפחתה וחבריה אהבו אותה ומחכים לשובה,"" אמרה מבקרת נוספת. כל ציור, כל פורטרט, כל סיפור שנמסר הפך למסר של תקווה - ענבר חיה, ענבר יוצרת, ענבר מחכה לחזור הביתה.
"