מה את לא יודעת שגברים רוצים רק דבר אחד? את כזאת תמימה, תמימה וטיפשה

מאת: אבישג משעול

תראי איך את מתלבשת, כל החזה שלך בחוץ, 

את זימנת שיטרידו אותך. 

הלכת אליו לבד למשרד? תשאי בתוצאות, 

מה את לא יודעת שגברים רוצים רק דבר אחד? 

את כזאת תמימה, תמימה וטיפשה

את צריכה להיות יפה ולשתוק,

נו את יודעת איך זה עובד שם בחוץ, לכולם יש אינטרסים, 

תשמרי את כל הקלפים שלך אצלך, 

ואף פעם אל תכנסי עם גבר זר למעלית או למשרד

ותצניעי, תצניעי, תצניעי, תצניעי הכל, תצניעי בלבוש, תצניעי בתכונות, 

תצניעי, תקטיני, תצמצמי, 

אי אפשר לפגוע במי שלא רואים. 

וכשאת מכניסה את החזה לתוך החולצה 

תכניסי גם את הלב שלך ביחד איתו, 

זה מסוכן להתהלך איתו ככה חשוף בחוץ. 

אלו משפטים ששמעתי שוב ושוב מהסביבה.

לא הצלחתי להבין איך אני אמורה להתהלך עם לב פתוח 

אבל סגור למחיצה לחלק הגברי של העולם 

ואיזה מקום יש לאישה כמוני להשתלב בעולם העסקים שמפוצץ בטסטוסטרון?

לא מזמן הייתי בכנס ויצא שהכרתי שם את אחד המנכ״לים הכי גדולים במדינת ישראל, 

כזה שלא רק יכול לפתוח דלתות, אלא לקנות את כל חברת פנדור. 

היה לנו סמול טוק קצר ומשם קבענו פגישה. 

ישבנו במסעדה באיזור חדרה, 

אני מסתכלת עליו, הוא קירח והשערות שנשארו לו על הראש הם כמו חיי הזוגיות שלי, 

נאחזות בכל הכח שאין. 

יש לו עיניים חומות וקודרות וכשהתבוננתי ניסיתי להבין מה אני רואה, האם עצב נשקף מהן? או אכזבה מהעולם? 

לא הצלחתי לשים את הנקודה. 

הוא התחיל לספר לי את כל סיפור ילדותו, 

איך הוא גדל בבית שבו לא היה בו כסף ומעולם לא אמרו לו שאוהבים אותו. 

צדקתי, ראיתי עצב בעיניים שלו. מסתבר שחשבון בנק מנופח לא מנפח את החורים מהילדות. 

הוא קינא בי שאני הולכת עם לב כזה פתוח בעולם 

ואני קינאתי בו שהוא חי בתודעת שפע על אמת, 

לא כמו הלוקשים שמוכרים לנו באינסטגרם.

הרגשתי שהוא רואה אותי. 

הוא לא הפסיק להגיד לי כמה שאני מוכשרת, שהוא יפתח לי את כל הדלתות הנכונות, 

שלאנשים טובים מגיע שיקרו להם דברים טובים

ושהוא מאמין בי שאני אגיע רחוק. 

העיניים שלי נצצו. אדם כמוהו במעמדו מאמין בי ככה? 

אם הוא אומר אז הוא יודע.

אבל אז השיחה הלכה למקום אחר, 

הוא התעניין יתר על המידה בחיי הדייטים הלא פרועים שלי והתחיל ללחוץ וללחוץ וללחוץ, 

הגיע הזמן שלך להתקדם הלאה מהאקס את לא חושבת? 

עניתי בנימוס שלכל דבר יש את הזמן שלו 

בזמן שרציתי לצרוח עליו שהוא חרא שחושב שהכסף שלו יכול לקנות לו רשות להגיד הכל, 

אבל הבעיה שאני חוצפנית במאחורי הקלעים 

ועל הבמה אני שותקת. נאלמת. לא מצליחה להוציא מילה. 

אישה אישה איך את מרגישה? 

לימדו אותי לעשות בקורס לעזרה ראשונה, 

אבל מה עושים כשהגוף מנותק? 

שהתחושות הן זרות? 

כל כך התרגלתי לחיות את הבחוץ, שהתקע של הגוף לא פועל יותר. 

איך יודעים אם זו אינטואיציה? 

או שחזור מפעם? או שבכלל זה סתם כאב בטן מהשווארמה? 

אבל באותו הרגע הרגשתי. הגוף שלי צעק ולא היה אפשר שלא לשמוע. הוא אותת לי בכל פינה שהגבול שלי נחצה. 

שמה שקורה כאן הוא לא בסדר. 

המנכ״ל הגדול המשיך לנסות לדלות פרטים, 

על חיי המין שלי

ועם כמה גברים הייתי מאז הפרידה

ואם מישהו גרם לי לגמור, 

וגם הוסיף שלבחורה יפה כמוני מגיע מישהו שיעשה אותה מלכה. 

קמתי מהשיחה, בנימוס כמובן, לחצתי לו את היד ואמרתי לו תודה על הזמן שלך. 

הוא אמר שהוא ישמח לפתוח לי את כל הדלתות הנכונות, 

נראה שהוא רוצה לפתוח רק את הדבר הלא נכון, 

וכל הדרך חזרה הביתה הרגשתי מחוללת. מוטרדת. 

איך מתהלכים בעולם עם לב פתוח ועדיין להצליח לשמור על עצמי? על הגבולות שלי? 

איך אדע בפעם הבאה להגיד לא?

מתי הגבול נחצה? האם אשים לב כשהגוף ידבר?

מה האחריות שלי? מה האחריות של הצד שפוגע? 

ולמה בסוף אני זאת שמרגישה אשמה? 

הפרק מוקדש לכל אלו שהגבול שלהם נחצה, על ידי אנשים קרובים יותר או פחות, 

שהרגישו חלולים או מוטרדים

ורוצים לדעת איך לחזור פנימה.

לצפייה בפרק המלא:

https://youtu.be/uCVGfysKrH8?si=JZIOBPyMefakPoOe

לכל הפרקים בפודקאסט ״אמת עירומה״

https://open.spotify.com/show/5K3QnhO2N2XlvpqTfuUDpx?si=wXIBbs79TEiMWUfpeHGRHw